Previous
Next
מכון ון ליר והאקדמיה הישראלית למדעים - ירושלים
מיקום הפרויקט - ירושלים
היקף הפרויקט –
שנת הקמה - 1957-1965
מזמין הפרויקט – מכון ון ליר והאקדמיה הישראלית למדעים.
שותפים לתכנון: שמעון פובזנר, דוד רזניק
בבניין ון ליר החלו את התכנון פובזנר, ראו וקלרווין עם שותפו דאז רזניק. בהמשך לאחר שראו פרש מאחר ותפישתו לתכנון המבנה לא התקבלה, בהמשך גם קלרווין פרש נשארו כאדריכלי הבניין פובזנר ורזניק.
בתוכנית הסופית שהגישו פובזנר ורזניק, מעוצב המתחם כאקרופוליס בזעיר אנפין. הגישה ההדרגתית אליו משתלבת בטופוגרפיה המתונה, במעלה כביש פנימי המוביל אל כיכר כניסה טקסית המשותפת לשני הבניינים -שתי תיבות ענק אופקיות, הערוכות במגרש על ציר צפון-דרום בלי התייחסות לרחוב. הבניין הראשי, מכון ון ליר, ממוקם בעומק המגרש בקצה כיכר הכניסה, בנקודה הגבוהה של הגבעה. בצד הכיכר , ממזרח, יושבת האקדמיה הישראלית למדעים -בניין משרדים דו קומתי טיפוסי, שחדריו מאורגנים סביב שלוש חצרות פנימיות. שני הבניינים מוקפים גנים ומקושרים זה לזה במסדרון מקורה.
לכיוון הרחוב הראשי, רחוב ז'בוטינסקי, חזיתות הבניינים אטומות כמעט לחלוטין ומחופות אבן – שילוב של אבן בעיבוד תלטיש גס, אבן נסורה כהה ובטון חשוף. הקירות הנטויים ופתחי הניקוז החפונים בהם יוצרים תחושה מבצרית, ברוח האדריכלות המנדטורית שניסח האדריכל יוחנן רטנר בבניין המוסדות הלאומים בירושלים שלושה עשורים קודם לכן. בשונה משאר החזיתות בשני הבניינים, החזיתות הדרומיות נפתחות אל הנוף בחלונות עמוקים, שמבעד להם נשקפים גני המתחם והרי ירושלים (כעשור לאחר מכן כבר הזדקרו מול החלונות הדרומיים מגדלי הבנה הברוטליסטים – רכים של תאטרון ירושלים הסמוך, בתכנונם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל).
שני הבניינים תוכננו סביב מוקד פנימי פונקציונלי - מכון ון ליר סביב האודיטוריום, ובניין האקדמיה סביב החצרות הפנימיות. במכון שולב חיפוי האבן גם בקירות הפנימיים, להדגשת הסביבה הירושלמית גם בתוככי הבניין ובייחוד באולם ההרצאות המעוגל, שבו מתנשא קיר מחופה אבן באחורי במת הדוברים, בניגוד לקירות האחרים המטויחים. המעטפת החיצונית של אולם האודיטוריום חופתה בטיח שליכט כס מאד, שקרני שמש לא ישירות מאירות אותו בחודרן דרך מרווח בין גוש האודיטוריום העגול לבין הבניין העוטף אותו מסביב.
מכון ון ליר והאקדמיה הישראלית למדעים - ירושלים
מיקום הפרויקט - ירושלים
היקף הפרויקט –
שנת הקמה - 1957-1965
מזמין הפרויקט – מכון ון ליר והאקדמיה הישראלית למדעים.
שותפים לתכנון: שמעון פובזנר, דוד רזניק
בבניין ון ליר החלו את התכנון פובזנר, ראו וקלרווין עם שותפו דאז רזניק. בהמשך לאחר שראו פרש מאחר ותפישתו לתכנון המבנה לא התקבלה, בהמשך גם קלרווין פרש נשארו כאדריכלי הבניין פובזנר ורזניק.
בתוכנית הסופית שהגישו פובזנר ורזניק, מעוצב המתחם כאקרופוליס בזעיר אנפין. הגישה ההדרגתית אליו משתלבת בטופוגרפיה המתונה, במעלה כביש פנימי המוביל אל כיכר כניסה טקסית המשותפת לשני הבניינים -שתי תיבות ענק אופקיות, הערוכות במגרש על ציר צפון-דרום בלי התייחסות לרחוב. הבניין הראשי, מכון ון ליר, ממוקם בעומק המגרש בקצה כיכר הכניסה, בנקודה הגבוהה של הגבעה. בצד הכיכר , ממזרח, יושבת האקדמיה הישראלית למדעים -בניין משרדים דו קומתי טיפוסי, שחדריו מאורגנים סביב שלוש חצרות פנימיות. שני הבניינים מוקפים גנים ומקושרים זה לזה במסדרון מקורה.
לכיוון הרחוב הראשי, רחוב ז'בוטינסקי, חזיתות הבניינים אטומות כמעט לחלוטין ומחופות אבן – שילוב של אבן בעיבוד תלטיש גס, אבן נסורה כהה ובטון חשוף. הקירות הנטויים ופתחי הניקוז החפונים בהם יוצרים תחושה מבצרית, ברוח האדריכלות המנדטורית שניסח האדריכל יוחנן רטנר בבניין המוסדות הלאומים בירושלים שלושה עשורים קודם לכן. בשונה משאר החזיתות בשני הבניינים, החזיתות הדרומיות נפתחות אל הנוף בחלונות עמוקים, שמבעד להם נשקפים גני המתחם והרי ירושלים (כעשור לאחר מכן כבר הזדקרו מול החלונות הדרומיים מגדלי הבנה הברוטליסטים – רכים של תאטרון ירושלים הסמוך, בתכנונם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל).
שני הבניינים תוכננו סביב מוקד פנימי פונקציונלי - מכון ון ליר סביב האודיטוריום, ובניין האקדמיה סביב החצרות הפנימיות. במכון שולב חיפוי האבן גם בקירות הפנימיים, להדגשת הסביבה הירושלמית גם בתוככי הבניין ובייחוד באולם ההרצאות המעוגל, שבו מתנשא קיר מחופה אבן באחורי במת הדוברים, בניגוד לקירות האחרים המטויחים. המעטפת החיצונית של אולם האודיטוריום חופתה בטיח שליכט כס מאד, שקרני שמש לא ישירות מאירות אותו בחודרן דרך מרווח בין גוש האודיטוריום העגול לבין הבניין העוטף אותו מסביב.