קולנוע "מרכז "– תל אביב
ש. פובזנר א. יסקי אדריכלים
מיקום הפרויקט - תל אביב
היקף הפרויקט –
שנת הקמה - 1955
מזמין הפרויקט – יזם פרטי
את קולנוע המרכז בתל אביב תכננו פובזנר ויסקי ב -1955 בשביל צמד יזמים פרטיים, בעלי מגרש ששטחו כמחצית הדונם בקרן הרחובות נווה שאנן והר ציון, מול התחנה המרכזית הישנה. הבניין בן חמש הקומות (וקומת המרתף) נפתח בחלל מבואה בגובה שתי קומות, שהוביל לאולם קולנוע עם קומת גלריה ובו 395 מושבים. הבניין תוכנן על קו אפס של המגרש הפינתי, לצד בנייני מגורים המשלבים מסחר בקומת הרחוב – ולמרות זאת בחרו האדריכלים להימנע מחזית חגיגית או חריגה להדגשת נוכחותו במרחב הבנוי הצפוף, כפי שהיה נהוג בתכנון בתי קולנוע באותה עת. גישה זו, ברוטליסטית בטבעה, מנוגדת תכלית הניגוד לתכנון של קולנוע חן למשל שנבנה בסמיכות זמנים (בתכנון שרון-אידלסון) בכיכר דיזינגוף, עדיין בסגנון הבינלאומי.
החזית הראשית של הבניין, הפונה צפונה לרחוב נווה שאנן, דומה בעיצובה לחזיתות בנייני הדירות שתכננו השניים באותה עת במקומות אחרים בעיר, עם מרפסות ופתחי חלונות מוגפים כתריסים בשילוב לבנים אדומות, שבכל זאת הדגישו את הבניין במידת מה על רקע שאר הבניינים בסביבתו הקרובה. דגש נוסף, שאף מעיד על שימושו של הבניין, ניתן בפינה, שבה נקבע שלט ניאון הנושא את שם הקולנוע. החזית חולקה בקווים אופקיים ואנכיים לרשת של משטחים פתוחים ואטומים בגדלים שונים, על בסיס מודול קבוע. החזית המערבית, הפונה לשדרות הר ציון, עוצבה בשונה מן החזית הצפונית; קומת הרחוב טופלה בחזית מסחרית עם ויטרינות זכוכית באזור המבואה, בעוד שאר השטח נותר לבן ואטום, חף מפתחים או עיטורים כלשהם. קולנוע המרכז היה הגדול והמודרני ביותר באזור, ולכן זכה לפופולאריות רבה מרגע פתיחתו ב -1956. בשנת 2005 נסגרו שערי הקולנוע לאחר שנים של התדרדרות סביבתו ושקיעה כללית של בתי הקולנוע העירוניים, ואחרי שעמד נטוש במשך זמן מה הוסב לבניין דירות.
קולנוע "מרכז "– תל אביב
ש. פובזנר א. יסקי אדריכלים
מיקום הפרויקט - תל אביב
היקף הפרויקט –
שנת הקמה - 1955
מזמין הפרויקט – יזם פרטי
את קולנוע המרכז בתל אביב תכננו פובזנר ויסקי ב -1955 בשביל צמד יזמים פרטיים, בעלי מגרש ששטחו כמחצית הדונם בקרן הרחובות נווה שאנן והר ציון, מול התחנה המרכזית הישנה. הבניין בן חמש הקומות (וקומת המרתף) נפתח בחלל מבואה בגובה שתי קומות, שהוביל לאולם קולנוע עם קומת גלריה ובו 395 מושבים. הבניין תוכנן על קו אפס של המגרש הפינתי, לצד בנייני מגורים המשלבים מסחר בקומת הרחוב – ולמרות זאת בחרו האדריכלים להימנע מחזית חגיגית או חריגה להדגשת נוכחותו במרחב הבנוי הצפוף, כפי שהיה נהוג בתכנון בתי קולנוע באותה עת. גישה זו, ברוטליסטית בטבעה, מנוגדת תכלית הניגוד לתכנון של קולנוע חן למשל שנבנה בסמיכות זמנים (בתכנון שרון-אידלסון) בכיכר דיזינגוף, עדיין בסגנון הבינלאומי.
החזית הראשית של הבניין, הפונה צפונה לרחוב נווה שאנן, דומה בעיצובה לחזיתות בנייני הדירות שתכננו השניים באותה עת במקומות אחרים בעיר, עם מרפסות ופתחי חלונות מוגפים כתריסים בשילוב לבנים אדומות, שבכל זאת הדגישו את הבניין במידת מה על רקע שאר הבניינים בסביבתו הקרובה. דגש נוסף, שאף מעיד על שימושו של הבניין, ניתן בפינה, שבה נקבע שלט ניאון הנושא את שם הקולנוע. החזית חולקה בקווים אופקיים ואנכיים לרשת של משטחים פתוחים ואטומים בגדלים שונים, על בסיס מודול קבוע. החזית המערבית, הפונה לשדרות הר ציון, עוצבה בשונה מן החזית הצפונית; קומת הרחוב טופלה בחזית מסחרית עם ויטרינות זכוכית באזור המבואה, בעוד שאר השטח נותר לבן ואטום, חף מפתחים או עיטורים כלשהם. קולנוע המרכז היה הגדול והמודרני ביותר באזור, ולכן זכה לפופולאריות רבה מרגע פתיחתו ב -1956. בשנת 2005 נסגרו שערי הקולנוע לאחר שנים של התדרדרות סביבתו ושקיעה כללית של בתי הקולנוע העירוניים, ואחרי שעמד נטוש במשך זמן מה הוסב לבניין דירות.